כאן יש כתבה מעניינת על יריד הספרים בפרנקפורט, והנה הפסקה האחרונה בה:
"המכון [לתרגום ספרות יפה] מתמודד זה כמה שנים עם בעיית
תקצוב: מכוני תרגום אחרים בעולם מקבלים מהממשלה תקציב מיוחד המיועד לתמיכה
במו"לים מכל העולם, שמעוניינים לתרגם את ספריה של אותה מדינה. לעומתם, משרד
החינוך ומשרד החוץ בישראל אינם מקצים למכון תקציב לתמיכה בתרגום ספרות
ישראלית, והדבר מקשה על קידום הספרים במדינות שאין להן היכרות עם הספרות
הישראלית."
לא מזמן סיימתי לקרוא את
אלוהי הדברים
הקטנים של ארונדהטי רוי, באנגלית. מאוד נהניתי מהספר. הוא כתוב מצויין,
פיוטי, עדין ונוגע, וכואב עד מאוד. לכל אורך הדרך רק חשבתי על המתרגמת
לעברית. הספר נטוע בתרבות ההודית, עם מנהגים ומסורות שונים, מציאות אחרת,
וסופרת שכל הזמן שוזרת פנימה מילים בהודית. ולא רק בהודית. לפעמים היא
מתבדחת על המבטא של ההודים באנגלית, porketmunny
במקום pocket money, למשל. ויש
הודים שחיים בהודו, ויש הודים שלמדו באוניברסיטאות בבריטניה, וכאלה שלמדו
בארה"ב, וכולם מדברים אחרת. וזה עוד כלום. אין
כמעט עמוד אחד בספר שרוי לא מכניסה בו אותיות גדולות בתחילת מילה, להדגשה.
כאן יש ציטוטים מצויינים מהספר,
והנה ציטוט לדוגמה:
Kochu Maria watched with her cake-crumbs.
The Fond Smiles watched Fondly.
Little Girls Playing.
Sweet.
One beach-coloured.
One brown.
One Loved.
One Loved a Little Less
המון מידע הולך לאיבוד בלי האותיות הגדולות. ובנוסף להדגשה באמצעות האותיות יש גם
italicsבספר, וגם הבלטות, והסופרת נכנסת לראש של
הילדים, למחשבות ולחרדות שלהם, ומספרת אותם בשפה ילדית, ומשתמשת בהמון
אמצעים ספרותיים, רבדים ומשלבים. דחוס, דחוס, דחוס. הלשון, התיאורים,
הסיפור עצמו. בזכות כל אלה הוא מרתק ומרגש כל כך, אבל כל כך לא תרגים.
אני לא מקנאה במתרגמת. בעיניי זאת עבודה כמעט בלתי אפשרית, מלאת פשרות
וקשה. מהמעט שדפדפתי בעברית, נעשה עבודה מאוד טובה, של צילה
אלעזר. ולמי שקרא את הספר, או מתעניין, יש
מדריך מפורט שבנה מורה לספרות, שמפרק את הספר, פרק-פרק, ופורט את
כל הבעיות. למעשה הוא מתרגם שם את כל ההודית, מסביר את הנקודות
התרבותיות, את המשמעויות של הכינויים והשמות, ועוד. מרתק לקרוא את זה,
כי פתאום מתגלים המון דברים שאין שום דרך אחרת לדעת אותם. חבל שאי-אפשר
לקבל מדריך כזה עם כל טקסט לתרגום!
